|
|
נמشيم
– נוער משחק שלום
|
דו"ח ספטמבר-דצמבר 2007
קומונות נמشيم
השלישית
בחיפה נכנסה לדירה ברחוב הירדן 48 ב-2 בספטמבר. הנה דו"ח על החברים בה ועל
פועלה מאז:
ספיר הלר-
בת 18.5 מגן יבנה. הייתי בחוג תיאטרון מכיתה ו' עד כיתה י' ובמקביל נכנסתי בכיתה
י' למגמת תיאטרון בבי"ס צפית בקיבוץ כפר מנחם עד כיתה יב'.
לקחתי חלק מסמינר יהודי- ערבי בגבעת חביבה. כרגע אני לומדת תיאטרון מדוכאים
בתיאטרון אל-עז בעכו. כמו כן, אני בקבוצת "בראשית לשלום" שזו קבוצה
יהודית- ערבית של תיאטרון תנועה שמיועדת להופיע בשתי הצגות בארץ ובאיטליה.
התכנון שלי הוא ללמוד תיאטרון מקצועי בתיאטרון של ברכט בגרמניה.
אני חושבת שיחסי יהודים-ערבים בארץ ישראל לקויים ביותר
והממשלה לא טורחת לשנות את המצב ולכן אני חושבת שהעבודה שלנו כאן היא עבודת קודש
מפני שאנו משנים דעות קדומות של אנשים רבים בח'ליסה
ובחיפה בכלל דרך תיאטרון. אני חושבת שבמדינה מתוקנת יש לנהוג בסובלנות אחד כלפי
השני, לקבל את האחר ולהתחשב אחד בשני.אני כאדם מנסה להעביר את ההשקפה הזאת לאנשים
רבים ככל האפשר וכולי תקווה שתקום יום אחד מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל
ושהאוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית יחיו זו לצד זו ביחסי שכנות טובים.
אלעד איצקוביץ- בן 18.5 ממושב
תל-מונד. למדתי תיאטרון 5 יח"ל
בבי"ס "קריית חינוך דרור" שבבני דרור בלב השרון.אני למדתי תיאטרון
אלטרנטיבי ותיאטרון תנועה וסטאנד-אפ. אני לומד כיום
ליצנות רפואית.
נכון לעכשיו הייעוד שלי
הוא ללמוד ערבית ולגשר בין תרבויות שונות בתוך ישראל באמצעות אומנות, כשהעבודה
המשותפת היא המטרה ולוא שדווקא ההתעסקות בנושא הדתי או
הפוליטי. החברות שלי ושל מרוואן אינה תחת הנושא "יהודי-ערבי".
מרוואן הוא חבר בשבילי כמו כל חבר. כשבאתי לקומונה
הסתכלתי על מגורים משותפים כעל חוויה ועכשיו זה הפך להיות דבר מובן מעליו בשבילי.
אנחנו כאן בארץ, חיים יהודים וערבים ובשבילי הדבר הכי טבעי הוא שיתוף פעולה וחיים
משותפים וקשרי חברות. קשה לי להבין היום למה הדברים הנ"ל הם לא דברים שבשגרה
בתוך מדינת ישראל. במהלך החיים שלנו בקומונה אני נתקל בהמון התנגדות של אנשים הן
יהודים והן ערבים לחיים משותפים ולדו קיום: מחברים שלי, מהמשפחה ומהשכנים וכן
אנשים שעובדים איתי כאן בקהילה. זה קשה כל פעם מחדש לשמוע שערבים ויהודים לא
צריכים לחיות ביחד, המשפט תמיד מתחיל ב-"זה לא נכון" או "זה לא
בסדר". אני תמיד אומר שיבור שלום כשמספיק אנשים בארץ ובעולם ירצו בשלום. מרוואן נכנס לדיון ומוסיף:" אנשים צריכים לדעת, שכל
העולם יידע, שהארץ הזאת, האדמה הזאת קדושה לשלוש הדתות!". התגובה שלי לדבריו
היא שהאדמה הזו קדושה, קדושה מדיי בשביל כל המלחמות שקרו כאן. אסור לתת לעוד טיפות
דם להישפך כאן. יהודים וערבים הם אחים (ליתר דיוק בני דודים) וגורלם זהה ומשותף.
כשרע ליהודים אז רע לערבים ועוד יותר כאשר רע לערבים תמיד יהיה רע ליהודים, וזה
דבר שקשה לאנשים ובמיוחד לאנשי הממשלה הישראלית והפלסטינאית להבין. אנחנו משפיעים
ומושפעים באמצעות החיים המשותפים ואסור לתת לשלטונות השנאה להמשך. הארץ קדושה
לכולנו ועלינו לצאת מהבועה האישית שלנו ולהבין שהארץ קדושה גם לאחר. לאף אחד אין
את 
הזכות להכריז שהאדמה הזאת
קדושה לו יותר מאשר לאחר. חבל לי שאת מס' הארגונים שפועלים למען חיים משותפים אפשר
לספור על שתי כפות ידיים בלבד. הייתי רוצה שכל העולם יידע מה אנחנו עושים. אני
חשוב שזו בושה למדינה שארגון כמו שלנו הוא ארגון דל תקציב. הייתי רוצה שלעוד אנשים
יהיה אכפת.
מרוואן מוּרָה- בן 19.5 מנצרת.
מגיל 11 אני בחוגי תיאטרון והופעתי המון במרכז שלנו בשכונה בנצרת. לאחר תקופה
השתלבתי בקבוצת תיאטרון והופעתי גם איתם אבל בסופו של דבר עזבתי בגלל שינוי סדר
עדיפויות. כשהייתי בן 15 הייתי בחוג תיאטרון עם אנשים מבוגרים ממני ב5-6 שנים
והופענו מס' רב של פעמים ביחד בעיקר מול ילדים קטנים וכן הפקנו שלוש הצגות שאחת
מהן הייתה ההפקה הראשונה של ערבים בבית צוותא בת"א. במקביל הופעתי בבי"ס
בהצגה שנקראת "זעים אל שמטין" אשר אותה אני כתבתי, ביימתי והופעתי בשיר
במסגרתה. לברייקדאנס הגעתי בגלל שאני כל הזמן רוקד וחבר
שלי שהוא גם רקדן לימד אותי באופן בסיסי ואני המשכתי הלאה לבד. בנוסף, כנראה שיש
לי כישרון טבעי לפנטומימה.
אני שוקל ללכת ללמוד פנטומימה באופן מקצועי בעתיד.
ענב הכט- בת 18.5 מכפר בן נון.
אין לי רקע מקצועי בתיאטרון לצערי הרב אבל תמיד הייתה לי תשוקה 
להופיע וללמוד עוד ועוד.
למדתי ערבית 10 שנים מתוכן 4 שנים בבי"ס נווה שלום- וואחת
על סאלם ועוד 4 שנים במגמת ערבית בבי"ס על"ה למדעים בלוד. הופעתי פעמיים בארבע שנים במסגרת בית
הספר והביקורות רק דירבנו אותי להיכנס לסדנא של אורי
ולנסות להתקבל לקומונה. אני לומדת תיאטרון מדוכאים בתיאטרון אל-עז בעכו. אחת
המטרות שלי בשנה היא לספוג כמה שיותר ולקלוט את המקסימום בנושא התיאטרון כדי לבחור
באופן ספציפי את הנושא הטוב ביותר להתמחות בו בלימודים אקדמיים לאחר הצבא. אני
מעוניינת לעסוק בתיאטרון כמה שיותר בעתיד ולהפוך אותו למקצוע.
אני חושבת שזה דבר חשוב בחיים ללמוד וללמד על מערכת היחסים
המורכבת של היהודים והערבים כאן במזרח התיכון ואין דרך אחרת חוץ משיתוף פעולה
לקראת שתי מדינות- ישראל ופלסטין- אחרת לא תהיה ישראל ולא תהיה פלסטין.
יעל סעדי- בת 18 מרמת גן. מכיתה ו' עד ז'
למדתי תיאטרון במרכז לאומנויות הבמה בבית ביקורי העיטים בת"א. מכיתה ט' עד
י"ב הייתי במגמת תיאטרון בבי"ס וכן השתתפתי בסדנאות תיאטרון לנוער של
"בית צבי". כיום אני לומדת ליצנות רפואית ומשתתפת בסדנת "תיאטרון
המדוכאים" בתיאטרון אל-עז בעכו. בנוסף אני לוקחת חלק בקבוצת "בראשית
לשלום" שזו קבוצת תיאטרון-תנועה יהודית- ערבית שמיועדת להופיע בשתי הצגות
בארץ ובאיטליה.
פעילות קהילתית:
לכל אחד
מאיתנו יש חוגים שונים שנוגעים בשכבות אוכלוסייה שונות ומתעסקים בנושאים שונים
כאשר הנושא הבולט והמרכזי הוא תיאטרון.
אלעד מדריך חוג
תיאטרון ומחשבה יצירתית לגילאי 4-6 במתנ"ס נווה יוסף
יחד עם מור, בת שירות לאומי במתנ"ס במחלקת התרבות במתנ"ס. הקבוצה מאוד
מגוונת- יש שם ילדים יהודים, אתיופים, יוצאי חבר העמים, דתיים וחילוניים. זאת
עבודה שנותנת המון, כי הילדים מקסימים ומור נהדרת עם ילדים, ויש גם תמיכה מוחשית מצד
אמיר (שהוא הגנן) של הגן.
אחת המטרות
של הקבוצה הזאת היא לעשות מפגשים משותפים אחד לחודש עם הגן של אמירה שנמצא
בבי"ס הערבי היסודי עבד-אלרחמן בתל עמל. את החוג
בגן הזה מדריכים מרוואן ויעל.
יעל וספיר
מדריכות ביחד חוג תיאטרון לכיתות ו' במתנ"ס ברמות רמז. הן מאוד נהנות ומציינות
שזה גיל שנופל בין הכיסאות כי הם כבר גדולים לפעילויות של בי"ס יסודי אבל גם
לא נחשבים נוער ולכן לא מזמינים אותם לפעילויות נוער. הן טוענות שזה גיל ביניים כי
הם כבר לא ילדים קטנים אבל עדיין לא עסוקים בבעיות לקראת עתידם (בגרויות, צבא, לימודים
אקדמיים וכו').
בהשראת
הקבוצה הזאת ספיר וענב מתכננות לפתוח קבוצת תיאטרון לכיתות ה' ו-ו'
במתנ"ס נווה יוסף. בתקווה שזו תהיה קבוצה מגוונת עד כמה שאפשר כדי לתת מענה
לכל ילד וילדה בגילאים האלה שרוצה להיות חלק מקבוצת תיאטרון במתנ"ס.
אנחנו
עובדים הרבה עם נוער. זה טווח גילאים שכבר מודע לעצמו ובעל דעות מגובשות יחסית על
המצב שלנו בארץ ועל החשיבות של נמשי"ם פה באזור.
זה נוער שמודע לחיים בחליסה ובנווה יוסף ויש לו רצון
ליצור ולעשות.
תיאטרון להט"ב- (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'אנדרים וביסקסואלים). קבוצת נוער הומוגנית . חוג הלהט"ב הוא בשיתוף פעולה בין הפורום
החיפאי לכפר רעות סדאקה. כחלק מהאידיאולוגיה הפלוראליסטת אלעד כסטרייט מדריך את הקבוצה המיוחדת הזאת עם
אור, מהקומונה הקודמת, ועכשיו מתנדב בפורום החיפאי. הקבוצה נפגשת אחת לשבוע ומטרתה
לדון בנושאי ובבעיות נוער באמצעות תיאטרון והפיכת החומרים כאישיים שכל חניך בא
איתם לאומנות.
קבוצה שנותנת המון סיפוק כי הם
חבר'ה שמחפשים דרכי התבטאות ותיאטרון זה דרך מצוינת שגם אנחנו כשחקנים מוצאים בה
דרך התבטאות ודרך התמודדות עם חיי וקשיי היומיום.
כמו כן אלעד גם מפעיל בדוש. הדוש
הינו ערב פתוח לנוער הגאה בבית הפורום החיפאי. הוא מתקיים בכל יום חמישי מהשעה
שמונה בערב עד השעות המאוחרות של הלילה. יש לו למעשה שני תפקידים עיקריים: מקום
מפגש לנוער הגאה ומעקב אחרי הנוער של הקהילה.
בתיאטרון לא
חייבים להיות דרמטיים ולכן אלעד, בתור סטאנד-אפיסט מוצלח, מלמד סטנד-אפ לגילאי 15-18במסגרת מתנ"ס נווה
יוסף נוער ואיך בעצם עושים את זה- איך עולים לבמה עם חומרים שלך ועומדים ומצחיקים
את הקהל. גם בתחום זה חשוב להבין שמשחק הוא חלק מהעניין. לשנות את הקול, להביע
רגשות דרך מימיקה (הבעות פנים). איך להעצים ולהגזים את התחושות בנוגע לסיטואציה
מסוימת. כל זה ובנוסף לחיפוש החומרים להופעה ובנייה דרך חזרות וכתיבה יוצרת. אחת
המטרות של הקבוצה הוא למצוא את הסטאנד-אפיסט בכל אחד מהחניכים. למעבר למטרה זו אלעד גם מתכנן להכין
מופע לפורים ולפסטיבל נווה יוסף לתיאטרון קהילתי שיתקיים בסוף השנה.
ענב מדריכה קבוצת תיאטרון לנוער במועדון הגיבורים. זאת קבוצה שתפקדה טוב
לאורך אוקטובר אבל דעכה בנובמבר- דצמבר . נוואל, מנהלת
המועדון טוענת שזו קבוצת התיאטרון
החמישית שנפתחה במועדון אבל נפלה כי הנוער כנראה לא מתחבר
לזה ואולי לא מוצא בה טעם. כי גם כשהביאו אנשים בעלי שם להעביר חוג תיאטרון
במועדון זה נפל מהר יחסית.
ענב לא מתייאשת ומתעקשת לפרסם עוד פעם ועוד פעם ולדבר עם
חניכים בטלפון אבל אי אפשר להתחנן בפניהם ואי אפשר לגרור אותם בכוח לחוג.
מרוואן למד ברייקדאנס וזה הפך
להיות תחום התמחות שלו והוא מעביר את התרגילים לדור הבא בחוג ברייקדאנס במתנ"ס. זהו חוג לילדים ונוער אתיופי
בגילאי 10-15.
שני חוגי תיאטרון
לנוער שיתחילו לפעול בקרוב במרכז גנים (ספיר ומרוואן)
ובמרכז יודפת (אלעד ומרוואן) . החוגים לא פעלו בגלל
שהיה קשה לגייס נוער בזמן שביתת המורים. עכשיו זה יהיה הרבה יותר קל כי אפשר ללכת
לבתי הספר ולהיכנס לכיתות ולשווק את החוגים. כמו כן אפשר לעמוד בשערי בתי הספר
ולחלק פליירים לתלמידים שנכנסים או יוצאים.
בנוסף ישנם חוגים בתכנון שהתקווה שיתחילו לפעול בקרוב והם:
ענב מתכננת לפתוח
חוג תיאטרון נשים במועדונית נשים של הלשכה לשירותים חברתיים, סניף חיפה. קבוצת
הנשים הנ"ל הטרוגנית יהודית-ערביות-רוסיות- חילוניות- דתיות- ותיקות השכונה
וחדשות בשכונה שהמכנה המשותף ביניהן הוא הרצון לעשות משהו לעצמן מעבר לחובות
המשפחתיות שכוללות בעל-ילדים- משכנתא- בית-עבודה. זה חוג שנכנס לתוך פרויקט של
משרד הרווחה להעצמת נשים ומתוקף כך יש המון תקציב והמון רצון של משרד הרווחה
לשיתוף פעולה עם נמשי"ם. מהתרשמות של העובדות
הסוציאליות ושל ענב ישנו רצון גדול לפתיחת חוג תיאטרון וישנה תקווה שהחוג ייפתח
באופן רשמי בשבועיים הקרובים.
מרוואן שוקל לפתוח חוג פנטומימה לנוער.
פעילות תיאטרון:
1. הופענו
במסגרת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר באוקטובר עם הצגת תיאטרון שאלעד כתב לה בסיס
בעקבות תרגיל "קול לשלום" שעשינו בסדנא. (ראה youtube
) מהבסיס לא נשאר הרבה כי פיתחנו ושכללנו את ההצגה ולא הפסקנו לשפץ גם תוך כדי
הופעה. הופענו בסך הכל 9 פעמים ביומיים ברחוב מסגד אל-ג'זר בעכו
העתיקה. (ראה ווידאו של אחת ההופעות כאן באורך 10 דקות כמעט),
הצגה שהתחלנו לעבוד עליה מה-3.9 כלומר יום לאחר הכניסה לקומונה ועדיין לא הפסקנו
כי הופענו איתה בכנסת ב12.11 מול ח"כים, שרים ונציג מקרן אברהם (קרן לדו קיום
ושיתוף פעולה) שמאוד התלהב וייתכן שהוא יזמין אותנו להופיע איתה שוב. (תמונות מהכנסת
כאן)
ההצגה הזאת
מציגה בצורה מסוימת את המצב של המדינה- הריב הבלתי פוסק בין הערבים ליהודים על
האדמה ואת הדעה שלנו על הנושא- האדמה כבובת סמרטוטים שנמשכת לכל כיוון ולא מסוגלת
להשמיע את הקול שלה עד שלבסוף היא מתה וכמעט לא נשאר ממנה דבר. ישנו ביטוי לדעה
פסימית בהצגה שאומרת שערבים ויהודים ימשיכו לריב רק למען הריב כי הם רבים גם כאשר
האדמה מתה וזה נראה שאין עוד על מה לריב.
2. "דירה להשכיר" הצגת ילדים שעבדנו עליה מסוף
אוקטובר והופענו איתה לראשונה באולם שבמתנ"ס נווה יוסף ב12.12 . וזו בינתיים
ההופעה היחידה של ההצגה הזאת. אנחנו נופיע איתה עוד בפסטיבל כפר מע'ר להצגות ילדים, בקיבוץ מעברות, בנווה שלום, במועדון
הגיבורים ובכל מקום אחר שיירצו אותנו. זו הצגה בעברית וערבית כאשר מרוואן מדבר רק בערבית ואנחנו היהודים מכניסים פה מילה ושם
מילה בערבית. ההצגה בנויה כך שמרוואן מתרגם אותנו כל
הזמן ואנחנו מתרגמים אותו.
לצערנו הסיפור עצמו של לאה
גולדברג לא מוכר בתרבות הערבית ולרוב הילדים הערבים זהו מפגש ראשון עם הסיפור
שמדבר המון על סובלנות ושיתוף פעולה (בסיפור עצמו עצם החיים ביחד). הגרסה שלנו
לסיפור שונה מאוד מהגרסה של לאה גולדברג- הורדנו את הקוקייה מהדיירים הקבועים של
הבניין. במקום נמלה שבאה ראשונה- יש לנו נמר שרוצה לאכול את הסנאית.
האורח השני, במקום ארנבת, יש לנו דג שמפחד שהחתולה תאכל אותו וגם לא מרוצה מזה שאין
בריכה בבניין. האורח השלישי שלנו היה צב שלא שומע את הסנאית
ולא מפסיק לקרוא לתרנגול (שלנו) תרנגולת (לפי לאה גולדברג). אחר כך אצלנו מגיע
החזיר, איש צבא בגמלאות שלא רוצה לשבת עם החתולה כי היא דומה לאויבים הכי גרועים
שלו. לבסוף מגיעה היונה, שיש לה בעיות אנרגטיות וחסימת צ'קרות בדירה אבל היא תגור
איתם כי הם מקסימים ויפים.
ההצגה מאוד משעשעת ובעלת מסרים של סובלנות ונגד אלימות.
סדנת תיאטרון עם דירק:
היומיים
שהיו לנו עם דירק התפרסו על 26-27.9.2007
ביום
הראשון, כלומר יום רביעי ה26.9, הפגישה עם דירק היתה מיד אחרי הפגישה השבועית עם אינאס.
המשחק
הראשון שהוא עשה לנו היה חלוקה לשתי קבוצות- ראש, אמצע וזנב (כי היינו שישה) ולזנב
היתה שקית אשפה כחולה. המטרה של כל ראש היתה לקחת את השקית של הקבוצה השנייה אבל לשמור גם על השקית
של הקבוצה שלו ואסור להיפרד. היה משעשע ביותר.
המשחק השני
היה "מה אתה עושה?" וכולם לקחו את זה הכי רחוק שהם הצליחו. עד שבשלב
מסוים מרוואן היה על הגב של אלעד.
המשחק
השלישי היה "טיול בחו"ל" אחד בחוץ. כל השאר בונים תמונה, שצולמה
בחו"ל כביכול, והאחד בעצם מספר את הסיפור של התמונה. איפה זה צולם, מי צולם
בה. כל מס' דקות התחלפה התמונה והסיפור נמשך.
פעם אחת יעל
היתה המספרת ופעם אחת זה היה אלעד.
המשחק
הרביעי היה "למשוך ולהמשך" . בזוגות לפי תור כל אחד מושך או נמשך
ע"י האחר מאיבר מסוים. בסופו של דבר הזוגות האחרים בחרו את המשיכה או הגררות
המעניינים ביותר וכולם ביחד בנו להם סיפור.
בסוף, עשינו
חזרה על ההצגה של עכו. זה נראה שהוא לא הבין הרבה אבל התרשם לטובה בכל זאת.
בערב הוא בא
לדירה וראינו ביחד שני סרטים שהוא הביא. אחד על עבודת תיאטרון פורום מדהימה בהודו.
על מעמד הנשים. כל השחקנים היו נשים למרות שלפחות מחצית מהדמויות היו גברים.
הסרט השני
היה על קבוצת תיאטרון אלטרנטיבי בגרמניה שעשתה מופע רחוב בעיר, שידוע שיש בה
גילויי גזענות רבים נגד יהודים ונגד אפריקאים וכהי עור אחרים. בסרט מסופר שהמצב שם
היה כל כך נורא, שאנשי המקום ניסו לעשות לינץ' בבניין של דיירים אפריקאים, שבו גם
שהתה הקבוצה באותו זמן.
למחרת היום
27.9 שיחקנו קצת במריונטות כאשר ה"שליט" עומד מול כולם ושולט על כולם. כל כמה דק' השליט
התחלף.
אחרי
המריונטות היו שני משחקים על כסף. בראשון היה שטר של 20 שקל על הרצפה וכל פעם זוג
חדש. המטרה של כל אחת היתה להשיג את הכסף מבלי שהשני
ייקח אותו במקום. היתה גם הכוונה שהשני לא ישים לב בכלל
שהכסף נעלם אבל זה לא הלך. זה הגיע עד למצב משעשע למדיי שהזוג האחרון היו אלעד
ויעל אחרי שני סיבובים, ויעל ברוב ייאושה הכניסה את השטר לפה ואלעד ניסה להוציא
אותו אחרי שהיא דאגה שהוא כבר יהיה בחוץ.
המשחק השני
היה מאוד פשוט בסך הכל- לכל אחד היה שקל על גב היד
והסתובבנו בחדר. המטרה היתה להפיל לאחרים את השקל אבל
ששלך יישאר במקום. מאוד קל להסבר- מאוד קשה לפעולה.
אח"כ
עשינו את הגרסה של דירק ל"צפיפות אוכלוסין"
במקום להתחיל עם הרבה כסאות ולהוריד עד שיש את המינימום האפשרי ששישה בני נוער
מסוגלים להיות עליהם מבלי ליפול. הוא פשוט נתן לנו כסא אחד ודרש שכולנו נעמוד עליו
בו זמנית.
לפני שעשינו
הפסקה הוא ביקש מכל אחד מאיתנו לבחור חפץ שהיה במקלט ולחשוב על סיפור לחפץ הזה.
"איך הוא הגיע לידיים שלנו?"
אח"כ
עשינו הפסקה. בסופה הוא בא לדירה וצילם אותנו במרפסת ואז ירדנו למקלט. הצטלמנו גם
שם קצת לפני התחלת הפעילות וזה נראה שהוא מתכנן לפרסם את התמונות האלה באיזה מקום
אבל אנחנו לא ראינו אותן בשום מקום. כשנכנסנו למקלט הוא הציג משחק הקשבה מאוד
מיוחד שמשך אותנו מאוד והוא מאוד התרשם מהביצועים שלנו. המשחק הולך ככה: בכל רגע
נתון מישהו חייב ללכת, מישהו לשבת ומישהו לשכב. אבל אסור לעצור, חייבים להיות
בתנועה מתמדת.
אחרי זה הוא ביקש שנצא
החוצה והוא רצה לבנות איתנו איזשהו סרט קצר עם כל מיני קטעים מכל מיני משחקים
שעשינו ביומיים האלה.
בהתחלה היה
קטע בחוץ שבו שיחקנו "אבן נייר ומספריים" אנושי. שתי קבוצות. כל קבוצה
בוחרת ביחד מה היא הולכת להציג בפני הקבוצה השנייה ומי מהקבוצות שהציגה את הדבר
החזק ביותר היא המנצחת. ברגע הזה של הסרט הקבוצה המנצחת התחילה לרוץ אחרי המנוצחת
ישר לתוך המקלט. שם מיד התחלנו עם המשחק של ההליכה, הישיבה והשכיבה. ואז יעל חילקה
לנו את השקלים ועשינו את המשחק עם השקלים. וכשכולם נעלמו (הסתתרנו מאחורי הקיר
במקלט) יעל יצאה עם החפצים והתחילה לספר ואחרי כמה שניות אלעד נכנס עם הסיפור שלו
וסיפר את שלו במקביל ליעל, ואז ספיר נכנסה, ואז מרוואן
נכנס עם הסיפור שלו, ואז ענב נכנסה ובסוף איאד.
אח"כ דירק לקח חלק מהמשחק עם המשיכות. יעל באותו משחק העיפה את איאד ונתנו לזה סיפור של עוגת נרות שמעיפים ומכבים. איאד בעצם העיף וכיבה את כולנו ובזאת סיים וכיבה את הסדנא עם דירק.
החיים בקומונה:
החיים כאן הם לא פיקניק. איאד
עזב אותנו באמצע אוקטובר.
אנחנו חייבים להתמודד כי אחרת הכל
ילך לפח. אנחנו מתגבשים בנינו ולומדים לחיות אחד עם השני למרות הניגוד בדעות על
נושאים שונים ולמרות התנגדות מסוימת שאנחנו נתקלים בה מצד קרובי משפחה, חברים וכן
מאנשים שאנחנו צריכים לעבוד איתם בחליסה ובנווה יוסף.
אינאס מאוד עוזרת ואנחנו
לומדים להתגמש ולנתב את דרכינו לגיבוש ולחיזוק הקומונה. מכל משבר אנחנו מנסים
להתחזק וללמוד. החיים פה בדירה לא פשוטים כי כל אחד מגיע מהבית שלו, מחיי היומיום
שלו, מההרגלים וההתנהגות בבית וכאן זה לפעמים מתנגש, ואין ברירה אלא להתפשר ולמצוא
את עמק השווה.
כל אחד רגיל לעשות ויעשו לו דברים מהבית, וכאן אתה חייב
לעשות הכל לבד, אלא אם כן מישהו מזדהה איתך ואתם פועלים
בשיתוף פעולה. אנחנו גם נתקלנו בבעיות של "מבוגרים"- לשלם חשבונות,
לעשות קניות, לנקות את הבית, לבשל (מי שלא רגיל), לעשות כביסה לבד ועוד.
Hosted by
MidEastWeb Middle East News Views History Dialog
Resources
Our Friends: Peace Child Israel - Arab Jewish Coexistence through Drama
for Youth