חמסין בנס-עמים

סוף שבוע אחרון של סדנת 2010-2011

 

"לשחק את האחר"

בתרגיל הראשון היה צריך כל אחד לשחק דמות מהלאום האחר:

רתם: ראג'ד, אוהב קומיקס, מצייר בעצמו קומיקס, אבא שלו רוצה, שיילמד מקצוע "רציני", יש להם 5 ילדים במשפחה, הוא קצת מוזר-תמהוני

פארס: עופר, אין לו חברים יהודים, רק ערבים ורוסים-נוצרים, מנהריה, גר בלי ההורים

תרזה: אנה, רקדנית, משותקת בגלל חיידק

שיר: חיתאם: בת 20, מרמלה, מנקה בתים, פוטרה בגלל בעלת בית אשכנזיה (חנה), שחשדה בה שגנבה ממנה בושם.

ארז:  חמיד מאום אל-פחם, בן 18, יש לו חברה מתל-אביב כבר יותר משלוש שלוש, הוא נוסע ברכבת מבנימינה, כדי שלא ייראו אותו בתחנה באום אל-פחם

תובל: מגדה מחיפה, תולה כביסה, עובדת בשביל כל בני הבית

 

כרגיל, דנו בשאלות שקשורות לתרגיל הזה: אצל תרזה לא הרגשנו בשום דבר, שהדמות שלה היא ערביה. האם זה טוב או לא? פארס שיחק נער יהודי, שדומה לו שתי טיפות מים (לדעתם של כמה מבקרים), חוץ מזה, שפארס ערבי ועופר יהודי. האם זה טוב או לא?

 

לפני ארוחת ערב היתה "שעה היסטורית". מה קרה ב-48? "הותקפנו על-ידי מדינות ערב, התגוננו, ובסופו של דבר הצלחנו להדוף אותם." מי זה אנחנו? מה עם 800.000 פליטים, 400 כפרים הרוסים, מעשי טבח?

 

ארוחת ערב

 

הערב הוקדש לסיפורים להכינו המשתתפים בבית. זה היה קצת ארוך, אבל שמחנו לפרוש עם שמולי קיפוד, שרתם גילם עם קול מצחיק במיוחד...

 

שבת

ארוחת בוקר

 

תנועה:

חימום. הליכה בקבוצה.

אחרי זה: הליכות ועצירות, שהיה מוצלח למדי! יש דורות של אנשים פה בארץ, שאתה אומר להם "הליכות ועצירות", והעיניים שלהם נדלקות. לפני שבוע פגשתי מישהי, יותר מבוגרת ממני, וכשאמרנו "הליכות ועצירות", ידענו שאנחנו חולקים סוד מיוחד

אחרי זה: קונטקט אימפרובייזיישן.

הנה ווידאו קטן על תרגיל מקדים, עם שמונה המשתתפים של סוף השבוע:

http://www.youtube.com/watch?v=jzw_Mzr0qBU

 

לפני ארוחת הצהרים דנו בזהות הקולקטיבית. יש כאלה, שמגדירים את עצמם יותר יהודים, יש כאלה שיותר הומניסטים וכו'.

 

ארוחת צהריים

 

אלתור: עשינו כל מני תרגילים בשביל ללמוד את ארבעת עקרונות היסוד:

1.     היה גמיש ומוכן להפתעות!

2.     אל תסתור נתונים של אחרים! אל תתעקש על רעיון שלך, אם המהלך משתנה!

3.     חפש גירויים והצעות לפיתוח אצל הפרטנר!

4.     אל תמנע עימותים, חפש אותם! עזור לפרטנר על-ידי התנגדות! דוגמא: אם הוא קמצן, בקש ממנו משהו, כדי שיוכל להתנגד.

 

ולפני האחרון:

כתוב בעיתון: פארס קורא עיתון בערבית על הירצחו של ג'וליאנו מר. תרזה נכנסת ומגמגמת משהו לא ברור, שלבסוף מבינים, שהיא קשורה איכשהו לג'וליאנו, והיא קבעה איתו למחר. היא כנראה אמריקאית או אנגליה, ומהדיבור השבור שלה ("אני – לשלוח סוכנים אליו" ... "אני רוצה לשחק בו"...) פארס מתחיל לחשוד, שאולי היא זו ששלחה את המתנקש.

לבסוף: האלתור הקבוצתי האחרון, שבו כולם השתתפו: קבוצה של שחקנים צריכים להחליט מה לעשות, לאחר שהבמאי שלהם נרצח. כנגד ההצגה, שהייתה אמורה לעלות לבמה מחרתיים, היו איומים, וגם כנגד הבמאי, ואומנם לא נתפס הרוצח, אבל יש להניח, שיש קשר בין האיומים לבין הרצח.

אף אחד לא היה צריך לומר, על איזו סיטואציה מדובר, כולם הבינו, מה גם, שבמקרה אלתור זה בא בדיוק אחרי הסצנה הקודמת.

פארס וארז היו בשני הקטבים: פארס מיד קם ורצה לארגן את כולם להרצה של ההצגה, ארז אמר, שהוא בשום פנים לא מוכן לסכן את חייו עבור ההצגה, גם אם הוא מסכים עם המסר שלה. פארס ניסה לשכנע, שאולי הבמאי נרצח בגלל משהו אחר לגמרי, אבל זה לא ממש שכנע את האחרים. תרזה ותובל לא הפסיקו לבכות, רתם ושיר היו המומים במשך דקות ארוכות.

 

האם הסצנה הייתה רלוונטית עבור השחקנים הצעירים, מעבר לתרגיל של אלתור קבוצתי, שבו צריך לאמן במיוחד את יכולת ההקשבה, ואת יכולת ההאזנה-הזנה? האם רצינו לומר להם, שהעבודה שלהם, בשנה הבאה, בחליסה ובנווה יוסף, תסכן את החיים שלהם, ושייקחו את זה בחשבון?

וודאי שלא!!

באמצע האלתור הציע רתם להעלות את ההצגה בזמן ההלוויה, בבית הקברות. ובמקרה או שלא, ציטטה שיר את "גטו" של סובול: "בבית קברות לא עושים תיאטרון."

אני באמת חושב, שיש קשר, והאלתור הזה המחיש אותו: תיאטרון יכול להיות לא רק בידור מסיח את הדעת, הוא יכול להיות גם נושא לוויכוח חריף ביותר. זה התיאטרון שמעניין אותנו. ולכן האלתור היה טוב וחשוב, לא רק בתור תרגול של השיטה, ולא רק כמחווה לג'וליאנו מר!

   

 

 

תמונות מהסיפורים ומתרגיל משקל:

http://www.flickr.com/photos/9370585@N07/sets/72157626518817438/

 

סיכום על המפגש האחרון:

טל: נהניתי. ביחידה על האלתור היה לי קשה.

ארז: הכל עשיר ומעניין.

תרזה: היחידה על הסיפור: יחסית לשימת דגש גדולה בהכנה, לא הוקדש לנושא מספיק זמן.

רתם: גיל היה חסר, הוא "דמות מרגיעה". אני נהיתי מאוד קשור לאנשים פה.

תובל: מעשיר מאוד, אבל גם קצת עצובה, כי זה נגמר, ואני לא ממשיכה.

שיר: יש פה אנשים שאני מאוד אוהבת. אני לא אוהבת לאלתר.

 

והנה כמה מהמשובים, שכתבו המשתתפים על הסדנה כולה:

דעותיי והשקפותיי לא השתנו בעקבות הסדנה. אני מאמין בדו-קיום, קבלה וסובלנות, וכל האמונות הללו רק התחזקו בעקבות הסמינר.

הקשר עם הלאום השני יימשך במסגרת נמشيم ובכל דרך אפשרית.

הדעות שלי תמיד היו כאלה, אבל הסדנאות רק חיזקו וביססו אותן.

כמובן שיהיה המשך לקשר! רכשתי כאן חברים, ואני מתכוונת להמשיך ולרכוש אותם, לא משנה מאיזה לאום.

חלק מדעותי השתנו וחלקן התחדדו. הסדנה עצמה לא גרמה לחלק גדול מהשינוי, אלא התגובות עליה ממשפחה, חברים וכו'...

אני מרגישה יותר שהסדנאות "תפורות" בשבילי מאשר שהן שינו בי משהו. מאוד שמחתי לפגוש עוד אנשים שהסדנאות "תפורות" בדיוק למידות שלהם...

אנסה להמשיך את הקשר בכל הזדמנות שרק תתאפשר.

 

למדתי על עצמי מבחינת הזהות, פוליטית, חברתית, תרבותית. למדתי משחק, סוגי תיאטרון שונים ומגוונים.

התוכנית העשירה אותי רבות, בעיקר בתחום התיאטרון.

תוכנית הסדנה העשירה אותי, חשפה בפני סגנונות תיאטרון שלא הכרתי ומצבים חברתיים שלא חשבתי עליהם לפני-כן. התוכנית היתה גם החשיפה המשמעותית ביותר עבורי לתכונות וחיי הלאום השני (הערבים).

הסדנה העשירה אותי. היו פעילויות רבות ומגוונות ומהנושאים אותם לא הכרתי, למדתי הרבה.

הסדנה העשירה אותי בעיקר בהבנת קווי מחשבה וזוויות הסתכלות של אחרים על נושאים שונים.

 

מסקנה: שאני רוצה מאוד להמשיך לעסוק בתיאטרון וגם לפעול למען שיפור המצב החברתי בין שני הלאומים בארץ. אמשיך להקשיב לאמצעי התקשורת, אחשוב עם עצמי ואדבר עם אחרים.

המסקנות שלי הם שההידברות אפשרית ורצויה, הייתי רוצה לגרום לכל העולם להבין, שאין הבדל, ושהסכסוך הזה מטומטם. אפעל למען הידברות וסובלנות בכל הזדמנות, ואנסה ליישם זאת בחיי האישיים.

מסקנה: לא צריך לשנות את העולם בשביל לגרום לשינוי. כל שינוי חשוב, ואני אפעל ע"מ לבצע את השינויים שנראים לי חשובים.

 

אני רוצה להצטרף לקומונה, בגלל הקשר האישי שנרקם ביני לבין שאר חברי הסמינר, והמטרה והאמצעים חשובים ומספקים עבורי.

אני חושב, שארצה להצטרף לקומונה מכיוון שאני חושב שזו מסגרת שמתאים לי ולכישורים ולהעדפות שלי, ואני מרגיש שיש לי הרבה מה לתרום בתוכה. אני מאוד מתעניין בנושאים של תיאטרון, משחק וכיוצא באלה, ואני אוהב את הרעיון של התנדבות במסגרת כזו.

ארצה מאוד, לא אפשרי לצערי להיות בשתי קומונות.

בהצלחה!!

אני אוהבת את האנשים, ואני חושבת, ששנה בקומונה יכולה להיות חווייה. הרעיון של התנדבות שכל ש"ש יכול לבחור את התחומים ולתרום בצורה המשמעותית ביותר עבורו, מתאימה לי. גם עניין התיאטרון חשוב לי, ותמיד מעניין אותי ללמוד ממורים שונים.

ברור, שאני רוצה להיות בקומונה!!!!! שנת השירות נשמעת לי מדהימה, מעשירה ומגוונת.

אני אוהב את האנשים ואת התרומה לקהילה. אני רוצה לראות מה זה לחיות בשכונת עוני, שנת שירות עם ערבים בחיפה מההתחלה נשמעה לי משהו בשבילי, ואני מקווה ששנה הבאה תוכיח לי שצדקתי.

 

 

 

 

Hosted by MidEastWeb Middle East News Views History Dialog Resources

Our Friends: Peace Child Israel - Arab Jewish Coexistence through Drama for Youth