|
|
נמشيم – נוער משחק שלום
|
מותו של אקרובט (כותרת זמנית)
היה זה יום שישי, חורפי ונאה. קומונת
נמשים הגיעה לשוק תלפיות בהדר. תוך דקות ספורות התפזרו חברי הקומונה לעמדותיהם: אפק
תפסה עמדת תצפית צפונית, מרוחקת. אורטל קברה עצמה בדוכן ירקות ובחנה בעניין גמבה
בעלת חטוטרת. הילה נעלמה בין ארגזי הביצים, אורבת עם המצלמה. חביאר
ומיכאל, החווירו, הסמיקו, החליפו התלחשויות חששניות... כעבור רגעים ספורים, הודלקה
סיגריית-אפיון-הדמות בידו של מיכאל, המופע התחיל!
"גבירותי
ורבותי, גבירותי ורבותי!" נשמעו קריאותיו של
הכרוז( או מנהל המופע/ ראש קרקס נודד/ סרסור האמנות – מיכאל). "התאספו סביבי
בבקשה", הפציר הכרוז בעוברי אורח, מזמין אותם לחזות במופע. המופע, כך התברר
מדברי הכרוז, הינו מופע ברמה בין לאומית, האקרובט (חביאר)
התחמם במתיחות ותרגילי חימום קלאסיים. מעט קהל התאסף סביב מוקד ההתרחשות.
השוק תסס. הכרוז והאקרובט נאלצו
להתמודד עם קריאות מעורפלות, אך רמות, של יושבי השוק, שככל הנראה התקשו לעכל את
הפלישה לשגרת יומם, הסואנת ממילא.
לאחר תרגיל אקרובטיקה,
או שניים – במהלכם נודע לנו,מפי הכרוז, ש"קטינות סלאביות מוכרות את אמא שלהן,
כדי לראות אותו (את האקרובט)", מה שנשמע הגיוני, מאחר שהאקרובט הגיע מ"פרוטוסלביה הלבנה" – ניגש אברך חביב ומזוקן למשטח
ההתעמלות של האקרובט, ובטוב לבו הניח שקל. כמובן שמיד זכה לתודה לבבית מהכרוז, אלא
שלא על נקלה הורווח השקל הראשון; מיד בהיפגש השקל עם יעדו, החליט זה הראשון
להתגלגל לו. כמובן שבלהט המופע, תוך תיאורים ציוריים, מצדו של הכרוז, ותרגילים
מלאי עוז, מצדו של האקרובט, קשה לפתוח במצוד אחר שקל בודד. למזלם של השניים החליט
המטבע המרדני ליפול בקרבת מקום. אך לא כאן תמו הרפתקאותיו של בכור הרווחים: רגעים
ספורים לאחר עצירתו, זינק על השקל התמים באסטיונר (בעל
דוכן בשוק), שמשום מה חש כי הוא ראוי לשקל המדובר יותר מהכרוז והאקרובט. כאשר
הזדקף השודד, והשלל בידו, ניצב לפניו אותו אברך, הנדיב הידוע, שהתעקש על זכותו
לחלק את כספו כראות עיניו. לאחר דין ודברים, בהם נאלץ ליטול חלק (זעום אמנם) גם
האקרובט, הוחזר השקל לבעלים המאושרים, שהרוויחו אותו בזיעת אפם.
כל "התרחשות השקל" התקיימה
במקביל לכמה מתרגילי האקרובאטיקה של האקרובט, שבין היתר עמד על הראש בצורה, שכנראה
הייתה יוצאת דופן באופן מפתיע, שכן היא תוארה בפי הכרוז כפלא עולם ממש.
בשלב זה נכנסה לפעולה אורטל, שכידוע
לכם הייתה משתולות הקומונה בשוק. מיד לאחר שהכרוז תיאר את הברחתו של האקרובט לארץ,
בבטן של אניית משא, בחברת שימפנזים מסורסים, החליטה אורטל שמוטב להרים את אקט הנחת
השקל, ממעמד של אפיזודה, למעמד הנכבד של מנהג. נחושה בהחלטתה ניגשה אורטל והניחה
את השקל השני.
כשסיים האקרובט לחכות את מעוף החסידה
(על – פי הכרוז, המבולבל במקצת, "אפילו ביפן אין עגורים כאלה!"
וש"הרוחות בגבהים כאלה מגיעות למאתיים קמ"ש!!!), ושקל נוסף, הגיע שיא
המופע. על–פי הכרוז, האקרובט הכין עצמו לצלוח את רחבת
השוק, בריחוף. האקרובט התכונן, הריכוז ניכר על פניו, אבריו נמתחו בציפייה לבאות...
צעדיו הראשונים של האקרובט נראו
מבטיחים למדי, הכרוז הכריז שבכל רגע "הוא ירחף עד אליכם (הקהל)!", אך
לאחר שלושה צעדים, בפתאומיות גמורה, התקפל האקרובט בכאב. ידו נשברה. הכרוז הבטיח
שהאקרובט יצליח ללא יד, אך בטרם סיים דבריו נאלץ לתקן עצמו ולהבטיח שהאקרובט יעשה
זאת ללא שתי הידיים. בנסיונות נואשים המשיך האקרובט
בדרכו, אלא שאז אחת מרגליו נשברה. הכרוז לא איבד עשתונות ויידע את הקהל שהאקרובט
ידדה את דרכו. התרגיל יכול היה להצליח, לולא היה מאבד האקרובט גם את הרגל השנייה.
בתגובה לכך הצליח הכרוז לתאר את מסעו של האקרובט כזחילה. אך למרות הכל, רגע לפני יעדו של האקרובט, איבד אמן–הגוף
כל יכולת לפקד על גופו, ופירכס חסר אונים על רצפת השוק.
הכרוז ניצל את ההזדמנות והצהיר שמעולם לא נראה "אקרובט ברמה בין לאומית,
מולטי יבשתית, גוסס כאן בשוק תלפיות בהדר, למען שעשועכם בלבד!". לאחר רגעי
גסיסה ארוכים - אשר דומה שהלהיבו את הכרוז ככל שעברו, שאלמלא כן, אינני רואה מדוע
הדם הציף את פניו, ועל שום מה שצף הרוק בפיו וניתז על הקהל התמים, כשצרח באקסטזה "אקרובט גוסס! גבירותי
ורבותי! רק היום! רק היום! הוא גוסס!!! הוא גוסס!!! הוא גוסס!!!" - כרע הכרוז
על ברכיו, מעל לאקרובט הנאנק, הרים את פניו וזעק "הוא מת!!!". באותו
הרגע נמתח כל גופו של האקרובט כלפי מעלה, ולאחר קיפאון שארך כחצי שנייה, צנח דומם
על הארץ. 
הכרוז הזדקף במהרה, ובעודו מעדכן את
הקהל על מופעיו הבאים, מקום התרחשותם ומועדם, פשט את הז'קט המיוזע שדומה כי עבר
תלאות רבות, הניח אותו על האקרובט, הסיר את כובעו הכמו–
רוסי, העשוי ממעין פרווה חומה והניח אותו ליד האקרובט. במחוות הודיה נרגשות אסף את
שלושת השקלים, ונמלט מזירת האירוע.
האקרובט, מכוסה בז'קט, נותר שוכב.
יושבי השוק טרם שבו לשגרת יומם. באסטיונר אלמוני ראה
לנכון להטיח פלפל בישבנו של האקרובט המת. אורטל הילה ואפק טרחו רבות בכדי שלא
יחולל כבוד המת. על אף מאמציהן, כשניגש ספק חמום מוח ספק חומד לצון, וניסה לשפוך
דלי מים על גוויית הקורבן, נאלץ חביאר לקום, לאסוף את
הדברים, והכבודה לאחר שאיתרה את מיכאל, המשיכה למרכז הכרמל, להופיע פעמיים נוספות.
קטע וידאו מהופעה של אותו קטע
בתיאטרון אל-מידאן
Hosted by MidEastWeb
Middle East News Views History Dialog Resources
Our Friends: Peace Child
Israel - Arab Jewish Coexistence through Drama for Youth