פגישה אחרונה:
מרץ 2006
נוכחים: כולם
חוץ משיר. מוגרבי בא באיחור ונסע כבר ביום שישי בצהריים. חאלד
עזב בשבת בצהריים, מרים הייתה נוכחת כל הסדנה. אפק, מיכאל, הילה, איהאב קדח ומוחמד עבד אלחלים קפצו לביקור.
יום חמישי
מוזיקה
1.
כלים
כולם נדרשו
להביא מהבית כלי נגינה. כלי הנגינה המלודיים היו סקסופון של אור, שהפליא בביצועיו,
יוסי הביא גיטרה חשמלית, וחלילית של אחמד. האחרים הביאו
"כלי נגינה" קצביים, מהם מאולתרים על המקום.
היחידה
הייתה בעיקר בנושא קצב (גם בגלל אופי הכלים). התרגיל היפה ביותר היה תרגיל קול,
שהתחיל בשקט מוחלט, עבר לצלילים שקטים, מלמולים, וחזק יותר ויותר, עד לצעקות רמות,
ושירה פתוחה וחזקה, וכל התהליך בחזרה עד לשקט מוחלט.
2.
האזנה
כולם הביאו
קטע מוזיקלי מובחר: אחמד – קטע כלי מזרחי-מזרח-אירופי
יפיפה, שהוא קיבל מאחיו (ולכן לא ידע לומר מה זה); אור – מחרוזת חסידית; זוהר –
"אדון שוקו"; רננה – ג'אז (קלטת של אבא); חאלד
– שיר שמזכיר לו את התמרדות בת-דודתו; ג'ימי – טרנס
גרמני; פאתנה -
remix של טיטניק; יוסי – הקלטה מההופעה שלו ; נועם – פרק שני, שקט
ועדין מאוד, של הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון; דניאל – תפילה אינדיאנית;
הדברים
שאמרו החברים לפני השמעת הקטע (כשלוש דקות מכל קטע) היו חשובים ביותר, והאירו את
המוזיקה באור מיוחד.
יום שישי
ארוחת
בוקר
תנועה
בבוקר הזה השתתפו אפק, הילה ומיכאל מהקומונה הנוכחית.
בחלק הראשון עשינו "הליכות ועצירות" (VIDEO), ואחרי זה אלתור תנועה במגע (contact
improvisation ) (גב אל גב ו-המשך – על הקטע ווידאו
השני הזה קיבלנו כבר תגובה חמה מאוד כמה שעות שעות אחרי
שהעליתי אותו לרשת!!)
בחלק השני שאדי ביקש להביא את כלי הנגינה, והתנועה
הייתה מלווה ב"תזמורת" של שלושה נגנים (מתחלפים). (קטע וידאו ראשון,עם אפק על
הגיטרה, שני, עם אור "מקלרנט", שלישי ורביעי)
אחרי הצהריים דיברנו בעיקר פוליטיקה, אבל גם הכנו
תשדירי בחירות בשביל המפלגות השונות (קטע וידאו קצר מתוך זה
פסלים
הערב התחיל עם מעגל
נפילה, ומעגל ריצה. אחר-כך הובלת עיוורים. אחר-כך "עיוורים
במוזיאון" בזוגות וברביעה ושישיה.
ומכאן פסלים.
עבדנו על שלושה פסלים: דיכוי צבאי, דיכוי מעמדי (עשיר יהודי ושני
עניים ערביים) ודיכוי גברי
(זוג נשוי).
כולם היו עייפים מאוד, גיחכו ללא הרף, והיה קשה להגיע לתוצאות רציניות. 
מעביד
שבת
ארוחת בוקר
תיאטרון עיתון
הסתפקנו בעיתונים בערבית, וכך דוברי העברית (שכמובן
אינם דוברי או קוראי ערבית) היו תלויים בערבים, שייקראו וייתרגמו את הכתבות.
כתבה אחת שנבחרה היתה על האלימות בבית הספר (תלמידים
כלפי מורים) (בקטע הוידאו עיתונאית מראיינת את ראש המועצה, שלא ממש עונה על
שאלותיה), אחת אחרת הייתה על הילדה שנדרסה (בכפר עארה)
והשלישית היתה על רוצח סדרתי בקריות. אחת ההצגןת, של הקבוצה עם הילדה שנדרסה מכפר עארה,
נערכה בחוץ, וכך הרווחנו גם נסיון בהצגה תחת כיפת
השמיים, אולי לא נסיון מוצלח במאת האחוזים, אבל נסיון. מה שהמחיש במיוחד את החיסרון בסוג הזה של זירה, היו
השכנים הפשיסטים, שבאו כנראה ישר מעמונה או מחברון,
וש"גבעת חביבה" משום מה אוהבת לשכן אצלה. השיא היו קריאות "מוות
לערבים", וזה בהחלט היה קשה מאוד לעיכול.
ארוחת צהריים
אלתורים על הדמויות
התחלנו לסכם את כל הסדנה: על פתקים רשומים שמותיהם
ותפקידיהם של המשתתפים לאורך כל הסדנה. כל אחד מקבל שמונה פתקים וצריך, תוך החלפה
עם האחרים, להשיג לעצמו את כל שמונה הפתקים שלו עצמו. אחר-כך כל אחד בחר את אחד
התפקידים שהוא עשה לאורך הסדנה. ועם התפקיד הזה הוא עולה לבמה, וכולם חולפים על
פניו בסצנות קצרות של 20-60 שניות.
רננה בחרה את ע'זאל (מתוך
הדיאלוגים), אור את ביבי (המונולוג), אחמד את רמזי
(המונולוג מהפגישה הראשונה בנווה יוסף), יוסי היה עידו (הדיאלוגים), ג'ימי היה ראש העיר (מתיאטרון הפורום), דניאל הילדה
(המונולוג), נועם החייל מתוך המונולוג, פאתנה – מגדה
(מהדיאלוגים), וזוהר - בלנש (גם מהמונולוג בנווה יוסף).
סיכום, משוב
המשוב היה על הסדנה כולה. החצי הראשון של המשובים להלן
מתורגם מערבית.
פאתנה:
"היה ממש כיף ובאמת לא בא לי לעזוב את הסדנה...
כולם נחמדים וכולם עכשיו חברים שלי, ואני מקווה שנמשיך להיות בקשר אחרי הסדנה.
דעותי
השתנו מעט. אהבתי תיאטרון גם לפני זה, אבל לא חשבתי, שאני אקיים פעילות דראמה עם הלאום
השני. עכשיו אני משוכנעת שזה אפשרי. התוכנית העשירה אותי קודם כל בתחום התיאטרון,
וגם במישור האישי, ושניתי דעתי בקשר ללאום השני. אני רוצה לשמור על קשר עם כל החברים שלי מהסדנה. נהיו
לי חברים מהלאום השני, ואני רוצה לשמור על קשר דרך טלפונים ואי-מיילים וגם
מפגשים. "
אחמד :
"התוכנית
הוסיפה לי הרבה ידע על התיאטרון ועל התרבות היהודית.
אני מקווה
להמשיך את הקשר, אבל זה תלוי בצד השני, אפשר שזה יהיה דרך ביקורים או קשר טלפוני ואי-מיילים.
מסקנה: יש
תקווה ויש אפשרות לחיות ביחד
לגבי
הקומונה: אני לא יודע. יש דבר שמושך אותי להצטרף לקומונה, אבל יש לי חשש. "
ג'ימי :
"דעותיי לא השתנו, נשארתי באותו מצב, כי חייתי עם יהודים לפני זה,
הדבר היה טבעי, אבל יפה. אני מרגיש, שנהינו (המשתתפים) כמו אחים תוך הקבוצה
הזאת. דו קיום היא סוגיה לאומית חשובה .
אני ממשיך
בחיים הטבעיים שלי, זה ניסיון יפה בחיים שלי ואני אהיה בקשר עם כל החברים.
אני לא
אוכל להצטרף לקומונה בגלל לחץ זמן ."
חאלד:
"כן בחלק מהעמדות שלי מול היהודים, הכרתי יותר את התנהגותם
ואיך הם חושבים וסגנון חייהם. הקשר ימשיך דרך טלפון ודרך המפגשים. הסדנה
העשירה אותי מאוד והכרתי סוגים חדשים מהתיאטרון . הסדנה הרחיבה את האופקים שלי, ואני חש בטוח יותר עם היהודים.
לצערי לא אצטרף לקומונה בגלל הזמן. אני חייב ללמוד השנה. "
רננה:
"אני
לא יכולה לומר שהשתנו דעותיי, אבל בהחלט נוספו לי עוד נקודות מחשבה.. המון!
תוכנית הסדנה העשירה אותי מאוד! בחשיבה תיאטרלית נוספת,
בהקשבה על הבמה, אילתור, העזה, ביטחון, ראייה אחרת על
עצמי..
זה לא כל-כך קשה להבין תיאטרון, גם בשפה אחרת.
אני אנסה ליישם את מה שלמדתי במהלך השירות הלאומי שלי.
אני מאוד
רוצה להצטרף לקומונה, כדי להמשיך ולפעול דרך התיאטרון וליצור שינוי בעצמי, ומי
יודע... אולי גם באחרים."
יוסי:
"הסדנה גרמה לשינוי בתת-המודע שלי. בתוך הראש שלי
היו סטריאוטיפים שלא רציתי, והסדנה העיפה לי אותם.
הסדנה העשירה אותי בידע, במשחק ובסוגי תיאטרון.
אנשים הם אנשים, התרבויות קצת שונות. אני אמשיך להתייחס
לאנשים כאנשים."
זוהר:
"דעותיי השתנו בהחלט. קשה לי לשמור על קשר עם
אנשים באופן כללי. אבל במקרה הזה אני מקווה לחרוג מהרגלי. קיבלתי יותר בטחון, אני
מרגישה יותר בנוח על הבמה, התנסיתי בסוגים חדשים של תיאטרון שלא הכרתי. "
אור:
" דעותיי לא השתנו, אבל תפיסה של דברים מסויימים כן. נהייתי מודע קצת יותר לדעות קדומות אצלי. יש לי
אורי קטן בראש. אני לא יודע אם יימשיכו הקשרים. חאלד מחד"ש, אבל כל השאר? לא
יודע. גם היהודים וגם הערבים. הסדנה העשירה אותי בעיקר מבחינה תיאטרונית, אבל גם
במפגש עם "בני-דודנו", שלא כולל התייפייפות והתעלמות מהמציאות בארץ.
ומסקנתי היא: אני חושב שיש עתיד לדו-קיום בארץ. אמשיך את הנסיון
במסגרת פעילות פוליטית. כמו לפני כן, רק בפחות עצלות."
דניאל:
"לסדנה הייתה השפעה ענקית עלי. חוץ מזה שלמדתי
המון דברים שלא ידעתי, השתנו בי המון דברים, וההסתכלות שלי על במה ותיאטרון השתנו.
תיאטרון נותן שחרור ענקי.
קשרים עם בני הלאום השני היו עוד לפני, אבל עכשיו כשממש
ישנתי עם ערבים, דיברתי איתם ושמעתי סיפורים אישיים, ההתייחסות היא אחרת. אני
מוצאת מקום של הבנה לגבי הצד השני. גיליתי שוני ענקי, אבל גם המון נקודות משותפות.
בטח שיהיה המשך לקשר, כבר החלפנו טלפונים. תוכנית הסדנה העשירה אותי בהמון דברים.
דבר ראשון: סגנונות התיאטרון השונים.
בכלל, תקשורת עם ערבים למשך המון זמן, זה דבר שלא היה לי לפני. מצאתי מקום
שממנו אני יכולה ללמוד ולעשות דברים שאני אוהבת, לא רק תיאטרון.
יש אנשים שייקבלו את כל
כולך. וגם אם לא מוצאים אותם, הם קיימים!
אני יכולה לכתוב ספר על זה, אבל בגדול אני אחיה את
המסקנות כי הן באמת נכנסו לי ללב. בכלל, מכל מפגש שהייתי חוזרת, היו לי המון
נקודות למחשבה.
החיבור עם האנשים, אתכם, אורי ושאדי, חיבור עם הסביבה
הכי חשוב לי. אני אוהבת תיאטרון, אוהבת התפתחות, אוהבת העשרה, אוהבת חברה, אוהבת
ליצור."
משוב בעל-פה:
יוסי – תכנון הזמן היה לקוי לעתים, בזמן לחוצים בזמן.
דניאל – למדתי, שזה ממש מעליב לומר לערבי
"בן-זונה".
רננה – הקרבה עם הערבים לא חדשה לי; להיפך: היה מרחק מסויים, שהיה לי חדש; יש שפה משותפת ל"תיאטרוניסטים",
יהודים וערבים.
נועם – נוצרה קבוצה אחת משותפת, אבל יש סיטואציות,
שמתחלקים לשתיים, בגלל השפה.
רננה – אני חיה במדינה, שהערבית היא שפה רשמית. אין לי
זכות לדרוש שייתרגמו לי
אור – שמאלן הוא מי שמתנצל שהוא לא יודע ערבית.
דניאל – קצת הרגשתי, שאנחנו [דוברי העברית] בודדים, הם
[הערבים] קבוצה.
נועם, יוסי – למדתי הרבה בתחום התיאטרון.
רננה – לא קיבלתי מספיק משוב חיובי.
נועם – קודם כל תגידו מה היה טוב. אחר כך מה היה לא טוב.
זוהר – קיבלתי אומץ, הרגשתי חופשיה
כפי שכתבתי בהתחלה, מרים אזנס
הייתה גם הפעם, והיא כתבה כתבה
באנגלית, ששווה לקרוא, היא כמובן שונה מהדו"ח הזה. הדו"ח הגרמני הוא
תרגום של זה, והערבי
הוא תרגום של האנגלי.
Hosted by MidEastWeb
Middle East News Views History Dialog Resources
Our Friends: Peace Child Israel - Arab Jewish Coexistence through Drama
for Youth