רצח רמי עיאד

רצח רמי עיאד

פיליפ ריצק

עזה - בפעם האחרונה שראיתי את רמי היינו בחוף ליד עזה. שיחקנו במים ואני ניסיתי להטביע את רמי. הוא היה איש גדול, ששקל לפחות כפליים ממני. למותר לומר, שלא הצלחתי אפילו להזיז אותו. כאשר הגיע תורו יכולתי רק לברוח כדי לא להיחנק מתחתיו. בסופו של דבר הצלחתי להתגנב אליו מתחת למים, למשוך ברגליו ולחמוק.

בעזה חיים כיום כשלושת-אלפים נוצרים. רמי היה מנהל המשרד של חנות הספרים טיצ'רס, חנות נוצרית במרכז העיר. בחנות מוכרים ספרים נוצריים ומציעים שיעורים בשפות ובמחשבים, אליהם מגיעים פלסטינים מרחבי הרצועה. כאשר ביקרתי במקום מדי פעם רמי תמיד ישב שם על הכיסא המסתובב שלו וסיפר בדיחות. רוב המבקרים בחנות כבר הכירו אותו. עזה אמנם מקום עצוב, אבל רמי תמיד הזכיר לי יותר את המנטאליות המצרית – צחוק ובדיחות, לא משנה עד כמה החיים מדכאים.

באחת השבתות האחרונות רמי סגר את החנות כהרגלו בארבע וחצי. הוא אמר לאחיו ששלושה ימים קודם לכן הרגיש שעוקבים אחריו בדרך הביתה מהעבודה, אבל הוא לא ייחס לעניין חשיבות רבה. שעתיים לאחר שסגר את החנות טלפן לאשתו ואמר לה, בהיסוס רב, שהוא מקווה להגיע הביתה בעוד שעתיים ושלא תדאג. הוא הוסיף שאינו לא יכול לומר לה היכן הוא או למה הוא נמצא שם.

רמי מעולם לא הגיע הביתה.

החברים ובני המשפחה חיפשו אותו כל הלילה. בחמש וחצי בבוקר יום ראשון נמצאה גופתו. הוא הוכה ונורה בכדור בראשו ובחזהו. הארנק שלו, תעודת הזהות שלו ושעונו נעלמו.

איש לא יצא בהכרזה, שום אירגון לא לקח על עצמו את האחריות. זאת הפעם הראשונה שנוצרי נחטף ונרצח בעזה בתקופה האחרונה. מעשי נקמה כאלה אמנם מתרחשים למרבה הצער, אך לרוב הם בעלי אופי פוליטי ולעולם לא בוצעו על רקע דתי. בעזה, המוסלמים והנוצרים חיים ומתים זה לצד זה, הם שותפים לכל ההיבטים של הכיבוש והדיכוי הישראלי, שמבחינת רוב האנשים מגדירים את המציאות כאן מאז ומתמיד. רמי לא היה מעורב בשום מפלגה או פלג ומשפחתו לא היתה מעורבת בשום סכסוך. הבוס של רמי צוטט ב"אינדפנדנט" כמי שאמר: "אינו יודעים מי אחראי לרצח או מה המניעים. האם המעשה נעשה בשביל הכסף, או משום שמכר ספרי קודש נוצרים?"

לב העניין הוא שעזה היא מקום שטוף אלימות. קוראי המאמרים שלי ומאמרים אחרים ב- PalestineChronicle.com עקבו אחר המורכבויות של המבנה החברתי והפוליטי של עזה, כך שלא אחזור כאן על מה שאמרתי לעתים כה קרובות בעבר. לאלימות שורשים עמוקים בעוול ובכיבוש, אבל מעבר לכך כל פרט, כל אירגון פוליטי, כל קהילה בוחרים בחירות המשקפות את החוויה שלהם ומשיבות על אלימות באלימות. עזה ספוגה באלימות. קורבנות שפיכות הדמים הופכים לעתים קרובות לשופכי הדם. רמי חווה את האכזריות של הכיבוש, את המגבלות של העוצר, את הפשיטות הצבאיות של ישראל, את הפעולות האוויריות המכוונות נגד אזרחים, את המגבלות על תנועה מחוץ לגבולות 365 הקילומטר הרבועים של רצועת עזה ואת הקרע של מלחמת אזרחים.

רמי בחר להגיב על אלימות בצחוק, אהבה ושלום. הכוח לחיות חיים כאלה הוא הדבר שאני מאחל לרוצחיו, הוא הדבר שאני מאחל לכל פלסטיני החי כיום בגיהנום של עזה.

###

פיליפ ריצק הוא סופר מצרי-גרמני המתגורר בעזה וכותב ל"פלסטיין כרוניקל." המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org.

פורסם במקור ב"פלסטיין כרוניקל" ב- 15 באוקטובר 2007, www.palestinechronicle.com

הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.