טד קאטוף

טד קאטוף, לשעבר שגריר ארה"ב בסוריה, בוחן מה יפסידו ארה"ב וסוריה מדיאלוג מתמשך. הוא טוען כי אם ארה"ב תדון עם סוריה בנושאים החורגים משאלת הגבולות ונושאים הומניטריים, היא תוכל לתרום לסלילת הדרך לשלום במזרח-התיכון.

(פורסם בשירות החדשות של "קומון גראונד" ב- 20 בספטמבר 2007)

וושינגטון – המחלוקת בין ארה"ב לסוריה בנושא עיראק החלה זמן רב לפני תחילת הפלישה האמריקנית ומאז המצב רק החמיר. ממשל בוש לא היה מרוצה מכך שסוריה אפשרה לנפט העיראקי לעבור בשטחה למרות האמברגו של האו"ם ואף אפשרה בהמשך מעבר ציוד צבאי ממזרח-אירופה לעיראק.

בשאר אל-אסד, מצידו, הזהיר מבקרים רשמיים אמריקניים שגם אם אין ספק שצבא ארה"ב יצליח להפיל את סדאם, מאמציה הכוללים של ארה"ב לייצב ולתקן את המדינה נידונו לכישלון ואף יערערו את האיזור כולו. ערב המלחמה ארה"ב רצתה שסוריה תושיט לה סיוע לוגיסטי, אך זו סירבה. גם לאחר שהחלה המלחמה סוריה אפשרה לציוד צבאי וגם למתנדבים ערביים לחצות את גבולה כדי לסייע סדאם ואף נתנה מחסה לכמה מבכירי המשטר.

מייד לאחר המלחמה ממשל בוש הציג שוב מערך גורף של דרישות לשינוי בהתנהלות הממשל הסורי. רשימת הדרישות אף הורחבה, וכל זה מבלי להבהיר מה סוריה עשויה להרוויח אם תיענה להן. למרות שארה"ב היתה בשיא כוחה בעיראק, וכמה מהנצים בממשל אפילו הדליפו דיווחים לפיהם סוריה עלולה להיות "הבאה בתור," המשטר הסורי סירב לקבל את הדרישות. חילופי הדברים האלה האפילו על שיתוף הפעולה האמיתי שהתפתח בין סוריה לארה"ב בכל הנוגע לאיתור והרחקה של פעילי אל-קאעידה.

ארבע שנים מאוחר יותר ארה"ב טוענת שסוריה היא הצינור העיקרי למעבר לוחמים זרים ובעיקר מחבלים מתאבדים לעיראק, אך סוריה טרם ניהלה עם ארה"ב דיאלוג אמיתי על הנושא. זהו מצב מצער ביותר. הן ארה"ב והן סוריה יכולות להרוויח הרבה, ולהפסיד מעט, מדיאלוג רציני ומתמשך. משטרו של אסד החל להכיר בכך שהאלימות וחוסר-היציבות בעיראק מאפשרים למתנגדי המשטר בסוריה להתחיל ולארגן פעולות משלהם – כפי שקרה לפני שנה בשגרירות ארה"ב. עניין נוסף המטריד את המשטר הסורי הוא הלאומנות הכורדית. ובינתיים, עיראקים רבים ממשיכים ליפול קורבן לפיגועי ההתאבדות ולכוחות הרסניים אחרים.

מעבר להיעדר האמון, המכשול העיקרי בפני דיאלוג סורי-אמריקני רציני לגבי גבול סוריה-עיראק הוא חוסר הנכונות של משטר בוש לפתוח בדיאלוג רחב יותר עם דמשק – כלומר דיאלוג שאינו מצטמצם לשאלת החדירות בגבול ונושאים הומניטריים. המשטר הסורי הוכיח שהוא מסוגל להשיג שליטה טובה יותר בגבול עיראק כשהוא מעוניין בכך, למרות ששום ממשלה סורית לא תוכל לסגור את הגבול באופן הרמטי. זה גם לא רצוי, שהרי סוריה נותנת מחסה ליותר מ- 1.3. מיליון פליטים עיראקיים שאין להם לאן ללכת (ארה"ב קלטה פחות מאלף מהם.). אך למשטרו של אסד אין כרגע עניין רב, אם בכלל, לשטר את הגבול ביתר מרץ – בוודאי לא למען ארה"ב – כאשר מציעים לו רק רמזים מעורפלים על שיפור היחסים הדו-צדדיים.

הממשל האמריקני טוען לעתים קרובות שדיאלוג נרחב יותר עם סוריה יהיה בגדר טעות, שכן משטרו של אסד יחתור לבסס את השליטה שלו בלבנון ויתעקש על סיום החקירה של רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק חרירי, שיתכן כי מעורבים בו גורמים סוריים בכירים. אך הממשל ימצא תמיכה נרחבת בארה"ב ובעולם כולו אם יסרב לדרישות סוריות מעין אלה.

אך ישנם הרבה נושאים אחרים שלגביהם ארה"ב יכולה לחתור להסדר עם סוריה, לרבות הנכונות לשקול הסכם ישראלי-סורי במסלול נפרד מזה של הפלסטינים והצעת מפת דרכים להסרת רוב הסנקציות האמריקניות על סוריה. בהיעדר דיאלוג כזה, אסד מוכן לחכות עד תום כהונתו של הממשל הנוכחי ולנסות את מזלו אצל היורש.

בהיעדר אפשרות מציאותית להפיל את משטרו של אסד או לשנות בדרך אחרת את מדיניותו הבעייתית, הממשל מונע מעצמו מנוף מדיני חשוב העשוי לתרום להצלת חיים בעיראק, לשנות את התפקיד הבעייתי של סוריה באזור ואולי אפילו להוביל לשלום ערבי-ישראלי כולל.

סוריה בהחלט אינה מעצמה אזורית גדולה או רבת השפעה כשם שהיתה בימיו של חאפז אל-אסד הערמומי. אך בהחלט יש לה בעלי ברית בלבנון, בקרב הפלגים הפלסטינים הקיצוניים ובמידה פחותה גם בעיראק. שיחות עם סוריה הן לאו דווקא תגמול על התנהגות בעייתית, אלא גישה מציאותית שעל פי דו"ח בייקר-המילטון משרתת את טובתה של ארה"ב.

# # #

פורסם בשירות החדשות של "קומון גראונד" ב- 20 בספטמבר 2007.

הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.